שירי שלי, אשר, רותי ואורן היקרים,
אני יושבת כאן , מול המחשב, למעלה משעה, קוראת את הדברים, מגדילה את
התמונות ודמעות מעיניי זולגות.. המילים חזקות מנסות לתאר את הילד שהוא דן
רוט. מלאך, חייכן נשמה טהורה.
לצערי לא נפל בחלקי להכיר את דן, ובאותן פעמים שביקרתי בפרדסיה ממש
"פספסתי" אותו.
שירי, זוכרת את השיחה ההיא שהייתה לנו באוטו באותו יום שישי,סיפרת לי על
דן, שמתחזק בתשובה, דיברנו על תחושות ורגשות שכן חוותי את אותו הדבר עם
אחותי התאומה.. שירי שלי, תמיד דיברת וסיפרת על האח שאת כל כך אוהבת-
שירי שלי, קשה כל כך לנסח במילים את התחושה עם האובדן הגדול האדיר הזה-
והגרון חנוק.
"מה הכריח אותי להמשך כך אל מה שהלב נמשך.מה הכריח אותי לנסות להפריד
בין מים למים שאי אפשר להפריד ורק בשמים הם נהפכים לאוויר.בנתיים נשאר
רק הלב,שביר כדרכו, וכל מה שלא עלה בחכתו." נתן זך.
הנסיך הקטן דן, איננו. ואתם נשארתם כאן, אין לי מילים לתאר את הצער הזה
ולבי הכואב אתכם. מי ייתן ולא תידעו לעולם עוד צער
שתתחזקו ותהיו כאחד וזכרו של דן המונצח כאן בכבוד רב יישמר לעד.
תמיד אתכם , מרכינה ראשי בצערכם. אוהבת,
הדר הראל .