דן…
כשתלך אני אשים את השיר הכי עצוב בעולם
ואקרא למותי שיבוא במהרה
ואשנא את האיש שיבוא ויאמר לי שזה יעבור
ושזה לא נורא
השמש תחסוך מראשי את קרניה
ציפוריים יסרבו לזייף את שירן בכל עץ שאגע יהפוך לשלכת
הפרחים יקמלו לשקיעה אדומה
אני ארכיב משקפיים כהות ושחורות לא אכיר את העיר שידעתי זמן רב
ארקום לך שבילים של דמעות לרגלייך והלב שוב יזכיר לי איך שהוא נעזב
ובלילות אני אחלום שאני לוקחת את ידייך ואומרת לך טעיתי מבקשת סליחה
ואז אנו פורשים את כנפינו כמו מלאכים לבנים יפים
ויוצאים לטיול על שביל החלב בלילה מלא כוכבים
אבל האבירים לקחו כבר את כל הנסיכות ודהרו אל עוד אופק מתוק
הסופים הטובים נסגרו בספרים אגדות נשארו אגדות
ואם תראה אי פעם קבר שחרוט עליו:
"אני מתגעגעת"
תידע שזאת אני ושהפסקתי לבכות…